30 אמרו לו איפוא, "מה אם כן אתה עושה למען שלט, שנראה ונאמין לך? איזו עבודה אתה עושה? 31 אבותינו אכלו את המן במדבר. כמו שכתוב 'הוא נתן להם לחם מהשמיים לאכול'. " 32 לכן ישוע אמר להם, "בוודאי, אני אומר לכם, לא משה הוא שנתן לכם את הלחם מהשמיים, אלא שאבא שלי נותן לכם את הלחם האמיתי מהשמיים. 33 כי לחם האלוהים הוא היורד מהשמיים ומעניק חיים לעולם. " 34 אמרו לו אפוא: "אדוני, תן ​​לנו תמיד לחם זה." 35 ישוע אמר להם, "אני לחם החיים. מי שיגיע אליי לא יהיה רעב, ומי שמאמין בי לעולם לא יהיה צמא.

13 הנה שניים מהם הלכו באותו היום לכפר בשם אמוס, שהיה ששים סטודיות מירושלים. 14 הם דיברו זה עם זה על כל הדברים האלה שקרה. 15 בזמן שהם דיברו ונחקרו יחד, ישוע עצמו התקרב והלך איתם. 16 אך עיניהם לא הצליחו להכיר אותו. 17 הוא אמר להם "על מה אתה מדבר כשאתה צועד ועצוב?" אחד מהם, קליאופס, ענה לו, "אתה הזר היחיד בירושלים שלא יודע את הדברים שקרה שם בימים אלה?" 19 הוא אמר להם: "אילו דברים?" הם אמרו לו, "הדברים הנוגעים לישוע הנצרי, שהיה נביא אדיר במעשה ובמילה לפני אלוהים וכל העם; 20 ואיך הכוהנים הראשיים ושליטינו מסרו אותו לגנותו למוות, והצלבו אותו. 21 אבל קיווינו שהוא היה זה שיגאל את ישראל. כן, ומלבד כל זה, זה היום השלישי מאז שקרה הדברים האלה. 22 כמו כן, נשים מסוימות מחברתנו הדהימו אותנו כשהגיעו מוקדם לקבר; 23 וכשלא מצאו את גופתו, הם באו שהם ראו גם חזון של מלאכים, שאמרו שהוא חי. 24 חלקנו הלכנו לקבר ומצאנו את זה בדיוק כמו שהנשים אמרו, אבל הן לא ראו אותו. " 25 הוא אמר להם: "אנשים שוטים ואיטי לב להאמין בכל אשר דברו הנביאים! 26 האם המשיח לא היה צריך לסבול את הדברים האלה ולהיכנס לתפארתו? " 27 החל ממשה ומכל הנביאים, הסביר להם בכל הכתובים את הדברים הנוגעים לו. 28 הם התקרבו לכפר אליו הם הולכים, והוא התנהג כאילו הוא ילך רחוק יותר. 29 הם דחקו בו ואמרו "הישאר איתנו, כי כמעט ערב, והיום כמעט נגמר." הוא נכנס להישאר איתם. 30 לאחר שהתיישב איתם לשולחן, הוא לקח את הלחם והודה. שבר אותו, הוא נתן להם את זה. 31 עיניהם נפקחו והכירו בו ואז נעלם מעיניהם. 32 הם אמרו זה לזה "האם ליבנו לא נשרף בתוכנו, בזמן שהוא דיבר איתנו לאורך הדרך, ובזמן שהוא פתח לנו את הכתובים?" 33 הם קמו באותה שעה ממש, חזרו לירושלים ומצאו את אחד-עשרה שנאספו יחד, ואת מי שהיה איתם, 34 ואמרו, "האדון קם באמת, ונראה לשמעון!" 35 הם סיפרו על הדברים שהתרחשו בדרך וכיצד הוא זיהה אותם בשבירת הלחם.

1 אחרי הדברים האלה, ישוע הלך לצד השני של הכנרת, המכונה גם ים טבריה. 2 המון גדול הלך אחריו, כי הם ראו את סימניו שהוא עשה על החולים. 3 ישוע עלה להר, והוא ישב שם עם תלמידיו. 4 עכשיו חג הפסח, חג היהודים, היה בסמוך. 5 על כן ישוע הרים את עיניו, וראה כי המון רב בא אליו, אמר לפיליפ, "איפה אנו נקנה לחם, כדי שאלו יאכלו?" 6 הוא אמר זאת כדי לבחון אותו, שכן הוא עצמו ידע מה יעשה. 7 פיליפ ענה לו: "מאתיים דנרי לחם אינם מספיקים להם, כדי שכל אחד מהם יקבל מעט." 8 אחד מתלמידיו, אנדרו, אחיו של סיימון פיטר, אמר לו, "יש כאן ילד שיש לו חמש כיכרות שעורה ושני דגים, אבל מה הם כל כך רבים?" 10 ישוע אמר, "תנו האנשים לשבת." עכשיו היה הרבה דשא במקום ההוא. אז הגברים ישבו, במספרם כחמישה אלף. 11 ישוע לקח את הכיכרות; לאחר שהתודה, חילק לתלמידים ולתלמידים לאלו שישבו; כך גם הדגים ככל שרצו. 12 כאשר התמלאו, הוא אמר לתלמידיו, "אסוף את השברים השבורים שנותרו, ששום דבר לא יאבד." 13 אז אסף אותם ומילא שתים-עשרה סלים בחתיכות שבורות מחמש כיכרות השעורה שנשארו בידי אלה שאכלו. 14 כאשר העם ראה אם ​​כן את הסימן שעשה ישוע, הם אמרו, "זה באמת הנביא שבא לעולם." 15 על כן ישוע, בהבחין שהם עומדים לבוא לקחת אותו בכוח כדי להפוך אותו למלך, נסוג שוב להר עצמו.