1 אחרי הדברים האלה היה לנבות יזרעאלי כרם אשר היה ביזרעאל, בסמוך לארמונו של אחאב מלך השומרון. 2 אחאב דיבר עם נבות ואמר: "תן לי את הכרם שלך, שיהיה לי גן עשבים, כי הוא נמצא ליד ביתי; ואני אתן לך עבורו כרם טוב ממנו. או, אם זה נראה לך טוב, אני אתן לך את הכסף שלו. "

3 אמר נבות לאחאב: "יהי רצון יהוה עלי שאתן לך את נחלת אבותי!"

4 אחאב נכנס לביתו זועף וכעוס בגלל המלה אשר דיבר אליו נבות היזרעאלי; כי הוא אמר "אני לא אתן לך את נחלת אבותי." הוא נשכב על מיטתו והפנה את פניו ולא יאכל לחם. 5 אך איזבל אשתו באה אליו ואמרה לו: "מדוע רוחך עצובה כל כך, עד שאתה לא אוכל לחם?"

6 הוא אמר לה, "כי דיברתי עם נבות יזרעאלי ואמרתי לו, תן לי את הכרם שלך לכסף; אחרת, אם זה נעים לך, אתן לך כרם נוסף לזה. 'הוא ענה,' אני לא אתן לך את הכרם שלי '. "

7 אמרה לו אשתו איזבל, "האם אתה שולט עכשיו בממלכת ישראל? קום, ואכל לחם, ותן ללב שלך להיות שמח. אני אתן לך את הכרם של נבות היזרעאלי. " 8 אז היא כתבה מכתבים על שמו של אחאב, ואטמה אותם בחותמו, ושלחה את המכתבים לזקנים ולאצילים שהיו בעירו שהתגוררו עם נבות. 9 היא כתבה במכתבים, ואמרה: "תצהרי תענית ותעמיד את נבות בגובה העם. 10 הציב לפניו שני גברים, בחורים רשעים, ותן להם להעיד נגדו, באומרו 'קיללתם את אלוהים ואת המלך!' ואז הוציאו אותו ואבדו אותו למוות. "

11 אנשי עירו, אפילו הזקנים והאצילים שהתגוררו בעירו, עשו כפי שהורה להם איזבל במכתבים שכתבה ושלחה אליהם. 12 הם הכריזו על צום, והעלו את נבות לגובה בקרב העם. 13 שני האנשים, חבריהם הרשעים, נכנסו וישבו לפניו. חבריו הרשעים העידו נגדו, אפילו נגד נבות, בנוכחות העם ואמרו, "נבות קילל את אלוהים ואת המלך!" אחר כך הם נשאו אותו מהעיר וסיימו אותו למוות באבנים. 14 ואז שלחו לאיזבל ואמרו "נבות נסתלמה ומתה."

15 כששמע איזבל שנבוטה באבנים ומתה, אמר איזבל לאחאב: "קום, תשתלט על הכרם של נבות יזרעאלי שהוא סירב לתת לך תמורת כסף. כי נבות אינה חיה, אלא מתה. "

16 כששמעה אחאב שנבות מתה, קם אחאב לרדת לכרם של נבות יזרעאלי, כדי להשתלט עליו.

9 הוא הגיע למערה שם וחנה בה; והנה, דבר יהוה הגיע אליו, והוא אמר לו, "מה אתה עושה כאן, אליהו?" 10 הוא אמר "קינאתי מאוד ליהוה, אלוהי הצבאות; כי בני ישראל נטשו את בריתך, השליכו את מזבחותיך והרגו את נביאיך בחרב. אני, אפילו אני בלבד, נשארתי; והם מחפשים את חיי, לקחת אותם. " 11 הוא אמר: "צא ועמד על ההר לפני יהוה." הנה יהוה חלף על פניו ורוח גדולה וחזקה קרעה את ההרים ושברה את הסלעים לפני יהוה; אבל יהוה לא היה ברוח. אחרי הרוח הייתה רעידת אדמה; אבל יהוה לא היה ברעידת האדמה. 12 לאחר רעידת האדמה חלפה אש; אבל יהוה לא היה באש. אחרי השריפה נשמע קול קטן עדיין. 13 כששמע זאת אליהו, הוא עטף את פניו במעטפתו, יצא ונעמד בכניסה למערה. הנה קול בא אליו ואמר: "מה אתה עושה כאן, אליהו?" 14 הוא אמר, "קינאתי מאוד ביהוה, אל צבאות; כי בני ישראל נטשו את בריתך, השליכו את מזבחותיך והרגו את נביאיך בחרב. אני, אפילו אני בלבד, נשארתי; והם מחפשים את חיי, לקחת אותם. " 15 אמר לו יהוה: "לך, חזור בדרך אל מדבר דמשק. כשאתם מגיעים, השחילו את חזאל להיות מלך על סוריה. 16 משח את יהוא בן-נשי למלך על ישראל; וישח את אלישע בן שפט מהבל מחולה להיות נביא במקומך.