31 "אך כאשר יבוא בן האדם בתפארתו וכל המלאכים הקדושים עמו, הוא ישב על כס הכבוד. 32 לפניו יתאספו כל האומות, והוא יפריד ביניהם זה לזה, כמו רועה צאן שמפריד בין הכבשים לעזים. 33 הוא יניח את הכבשים על ידו הימנית, אך את העזים מצד שמאל. 34 ואז יגיד המלך לאלו שמימינו: 'בוא, ברוך אבי, תירש את הממלכה שהוכנה לך מיסוד העולם; 35 כי הייתי רעב ונתת לי אוכל לאכול. הייתי צמא ונתת לי לשתות. הייתי זר ולקחת אותי פנימה. 36 הייתי עירום והלבשת אותי. הייתי חולה וביקרת אותי. הייתי בכלא ובאת אלי '.

37 "אז יענו לו הצדיקים באומרו," אדוני, מתי ראינו אותך רעב ומאכיל אותך, או צמא ונתן לך לשתות? 38 מתי ראינו אותך כזר ולקחנו אותך פנימה, או עירום ולהלביש אותך? 39 מתי ראינו אותך חולה או בכלא ובא אליך? '

40 "המלך יענה להם:" בוודאי שאני אומר לכם כיוון שעשיתם זאת לאחד הקטנים מבין אחיי האלה, עשיתם לי את זה. 41 ואז הוא יאמר גם לאנשי שמאל יד, 'צא ממני, קיללת, אל האש הנצחית שמוכנה לשטן ולמלאכיו; 42 כי הייתי רעב, ולא נתת לי אוכל לאכול; הייתי צמא, ולא נתת לי לשתות; 43 הייתי זר, ולא קיבלת אותי; עירום, ולא לבשת אותי; חולה ובכלא, ולא ביקרת אותי. '

44 "ואז הם גם יענו באומרם, 'אדוני, מתי ראינו אותך רעב, או צמא, או זר, או עירום, או חולה, או בכלא, ולא עזר לך?'

45 "ואז הוא יענה להם באומרו: 'בוודאי שאני אומר לכם, כי לא עשיתם זאת לאחד הקטנים מאלה, לא עשיתם לי את זה.' 46 אלה יעברו לעונש נצחי אבל הצדיקים לחיי נצח. "

11 כששמעו את הדברים, הוא המשיך וסיפר משל, כי הוא היה קרוב לירושלים, והם האמינו שמלכות האל תתגלה מיד. 12 הוא אמר אפוא, "אציל מסוים נכנס לארץ רחוקה כדי לקבל לעצמו ממלכה ולשוב. 13 הוא קרא לעשרה משרתים שלו ונתן להם עשרה מטבעות מינה ואמר להם: 'תנהלו עסקים עד שאני אבוא'. 14 אבל אזרחיו שנאו אותו ושלחו אחריו שליח באומרו: 'אנחנו לא רוצים את האיש הזה למלוך עלינו. '

15 "כשחזר שוב, לאחר שקיבל את הממלכה, ציווה על משרתים אלה, שנתן להם את הכסף, להיקרא אליו, כדי שיידע מה הם הרוויחו על ידי ניהול עסקים. 16 הראשון בא לפניו באומרו 'אדוני, המינה שלך עשתה עוד עשרה מינות'.

17 "הוא אמר לו, 'כל הכבוד, עבד טוב שלך! מכיוון שנמצאתם נאמנים עם מעט מאוד, תהיה לכם סמכות על עשר ערים. '

18 "השנייה הגיעה ואמרה: 'המינה שלך, אדון, עשתה חמש מינות'.

19 "אז אמר לו 'ואתה תהיה מעל חמש ערים'. 20 בא אחר ואמר: 'אדוני, הנה המינה שלך, שהרחקתי במטפחת, 21 כי פחדתי ממך כי אתה הם איש דורש. אתה לוקח את מה שלא הנחת וקוצר את מה שלא זרעת. '

22 "הוא אמר לו, 'מפיך אדון אותך, עבד רשע! ידעת שאני איש מחייב, לוקח את זה שלא הנחתי, וקוצר את מה שלא זרעתי. 23 אז למה לא הפקדת את הכסף שלי בבנק, ובבואי אולי הרווחתי עליו ריבית? '24 הוא אמר לאלה שעמדו ליד,' קח ממנו את המינה ותתן אותה למי יש לו את עשרת המינות. '

25 "הם אמרו לו, 'אדון, יש לו עשר מינות!' 26 'כי אני אומר לך שלכל מי שיש לו, יינתן יותר; אלא ממי שאין לו, גם מה שיש לו ייקח ממנו. 27 אבל הביא את האויבים שלי שלא רצו שאמלוך עליהם לכאן ויהרוג אותם לפני. '"" 28 לאחר שאמר את הדברים, המשיך קדימה ועלה לירושלים.

1 "אל תיתן ללב שלך להיות מוטרד. להאמין באלוהים. תאמין גם בי. 2 בבית אבי נמצאים בתים רבים. אם זה לא היה כך, הייתי אומר לך. אני הולך להכין לך מקום. 3 אם אלך ואכין לך מקום, אבוא שוב ואקבל אותך לעצמי; שבמקום שאני נמצא, אתה יכול להיות שם גם. 4 אתה יודע לאן אני הולך, ואתה יודע את הדרך. "

5 אמר לו תומאס, "לורד, אנחנו לא יודעים לאן אתה הולך. איך נוכל לדעת את הדרך? "

6 ישוע אמר לו: "אני הדרך והאמת והחיים. איש לא בא אל האב, אלא דרכי. 7 אם היית מכיר אותי, היית מכיר גם את אבי. מעתה אתה מכיר אותו וראית אותו. ”